חסידות על שמואל ב ז:יד

ומה שנראה לי בישובו עם מה שאני מבאר מה שאמר אליהוא לאיוב (איוב לד, יא) כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו, ובארתי על פי מ"ש הבינה לעתים (דרוש ו') לבאר פסוקי שמואל (שמואל ב' ז', יד) שאמר נתן הנביא ע"ה לדוד המלך ע"ה במלאכות ה' אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, ומיד אמר דוד המלך ע"ה לפני ה' מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם ה' אלהים. והוא, כי החוטא אליו יענישנו ית"ש לפי ערך החטא שעשה למרות עיני כבודו ח"ו יהיה העונש ההוא בלי גבול עונש אלהיי כי לאלהים חטא וגם כל תשובה וכל אילי נביות לא היו מועילים. אמנם היה מחסדיו ית"ש שאינו מענישו עונש אלהיי אלא מענישו לערך החוטא שהוא אדם וכאלו לאדם שכמותו חטא ולכן העונש קטן וגם תשובה וחרטה מועיל לו.

לבלתי רום לבבו מאחיו וגו' (דברים יז כ) וגו'. על פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה קהלת יו"ד פסוק ד' (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. דידוע שהראשונים היו בורחים מן הגדולה, כמו שמצינו בשאול ובר' אלעזר בן חסמא ובר' יוחנן בן גודגדא (הוריות י' ע"א) וטעמם היו שלא האמינו בעצמם שלא יחטאו מחמת התנשאות ורמות רוח, כמו שפירשתי (בפרשת שמות) על המדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגמטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו, עד כאן. שמשה לא רצה לקבל גדולה כמבואר בתורה הק' ובדברי חז"ל, ובוודאי גם כן משום טעם הנ"ל. והנה דרשו רז"ל (יומא ל"ח:) ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא. ואם כן משה לא היה לו לירא עצמו מזה כי כבר היה אז בן שמונים, אך מי היה יודע כמה יש לו עוד לחיות, ואולי עדיין אינו רוב שנותיו, לכך רמז לו ית' ימי חייו, כי אין מודיעין בפירוש בביאור כמבואר במסכת שבת (דף ל'.) גבי דוד, כנ"ל נכון בס"ד. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד.) אין אדם עולה לגדולה, אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו. ועל פי זה ביארתי (בתפלה למשה תהלים ב' (ז-ח]) הפסוק ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, (תהלים ב ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ. והדקדוקים יובנו מאליהם, דהנה מבואר בעשרה מאמרות דיחיד הוא רק בתואר עבד, רק הציבור הם נקראים בנים, עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין (עיין תענית דף ט' ע"א) שאני מלך כיון דרבים צריכין לו, כרבים דמי, עיין שם. לכך מלך נקרא בן כמפורש בפסוק (שמואל ב' ז יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. והיינו ה' אמר אלי בני אתה, שאני מניתיך מלך על ישראל, ושמא תאמר מה בצע בכבוד המדומה, לזה אמר אני היום ילדתיך, דהיינו דהוי כקטן שנולד דמוחלין לו על כל עונותיו, רק לפי זה יפול לב דוד לאמר אם כן היה טוב לו להתרומם בהדרגה, דבכל מיני גדולה מוחלין לו כל עונותיו, אם כן אם אחטא עוד דאין צדיק בארץ וגומר (קהלת ז כ), היה תקוה שאתגדל עוד ויומחל לי הכל. מה שאין כן עתה שנעשיתי מלך שאין גדולה יותר מזה, אם כן אין לו שוב שום התנשאות שיהיה לי מחילה על ידו על העתיד. על כן אמר לו ית"ש שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו', ר"ל דגם עכשיו תגדל בכל פעם אם תרצה, כי שאל ממני ואתנה וגו', והוא נכון בס"ד. אך דאם מתרומם לבבי יצא שכרו בהפסידו דכל המתגאה כו' (סוטה ד' ע"ב), ואף שהוא מרפא לעבר, מכל מקום מעותד לחטאים יותר גדולים כנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך וכו'. וזה דבריו בכאן אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח להיות מנמוכי רוח. או יאמר שמקומו אל יניח ולא יקבל עליו הגדולה, כי מרפא, ר"ל אף שהגדולה והממשלה מרפא לעבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים בעתיד ויצא שכרו בהפסידו כנ"ל.

אבל כבר אמרו (בשהש"ר) על פסוק זאת קומתך ב' יצרים ברא הקב"ה בעולמו יצר ע"ז ויצר זנות וכן נזכר ב' יצרים אלו (ביומא ס"ט ב), ונגעים רומז לע"ז כמו שאמרו (בויק"ר ס"פ י"ז) כנגע נראה לי בבית זה טינופת ע"ז ובספר יצירה דאין ברעה למטה בנגע וכן ע"ז היא תכלית הרע שבכח היצר להביא את האדם היום עשה כך ולמחר וכו' עד שאומר לו לך עבוד ע"ז וכו' שזהו סוף הכפירה בהשם יתברך לגמרי שאין ברע למטה מזה, ואהלות הוא בטומאת מת שבא על ידי יצר דתאוה שעל ידי זה נגזר המיתה ועיקר הטומאה שבגוף המת הוא מצד התאוה שבגוף שבו הטמאה, ואפי' הצדיקים המתים בעטיו של נחש הרי יש בהם אותה טומאה דעטיו של נחש וזוהמתו שהטיל בחוה דזהו שורש הטומאה שבעולם וכשנפרדה נשמה הקודשה דטהורה היא מהגוף נשאר הטומאה בו, ועל כן נקרא גם כן דברי תורה אהלים ומעלים את האדם מטומאה לטהרה ומכף חובה לכף זכות וכמו שאמרו (ברכות ט"ז רע"א), והיינו כמו שאמרו (קידושין ל' ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ר ומנוול היינו יצרא דעבירה שאין ניוול גדול מזה וכמו שאמרו (שבת קנ"ב סע"א) אשה חמת מלא צואה ובמשנה (רפ"ב דסוטה י"ד סע"א) שמעשיה מעשה בהמה וכן מדה כנגד מדה צוה הכתוב לנוולה וכדתנן (סוטה ז' רע"ב ח' ב), ועיקר התורה תבלין הוא ליצר הרע זה וכמו שאמרו רמב"ם (סוף הל' איסורי ביאה) דאין התואות מצויות אלא בלב פנוי מדברי תורה יעוין שם, ועל כן דרשו (ברכות ס"ג ב) מאדם כי ימות באוהל להמית עצמו על דברי תורה כי זהו זה לעומת זה נגד המיתה באוהל שהוא על ידי התאות וביטולו על ידי המיתה באוהל על ידי דברי תורה וזה אינו מיתה גמורה רק שהוא נקרא ממית עצמו היינו שמקבל על עצמו למות גם כן על דברי תורה, אבל באמת אדרבא הוא הנותנת לו חיי עולם כמו שאמרו (בשבת י' א) וגם חיי שעה כמו שאמרו (שם ל רע"ב) בדוד המע"ה ובבא מציעא (פ"ו א) ברבה בר נחמני שכ"כ הוי דבוקים בדברי תורה ויצר הרע הוא מה"מ כמו שאמרו (בבבא בתרא ט"ז א) וכמו שמציל מיצר הרע כן מציל ממלאך המות וכבמתן תורה שהיו חירות מיצר הרע וממלאך המות, וזהו שאמר רבה בר נחמני (שם בבא מציעא) אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שהוא כח התורה המצלת מב' יצרים אלו, (ודאע"ג דבטלו אני כנה"ג יצרא דיצרא דכעס עומד במקומו, וכמו שאמרו בשבת ק"ה ב' המקרע כסותו בחמתו וכו' כעובד ע"ז וכן עיקר המצורע על כעס וענפיו כידוע): ובחגיגה (יד א) וסנהדרין (ס"ז סע"ב) דאמר לו לרבי עקיבא כלך אצל נגעים ואהלות גם כן לכונה זו, כמו שקיבלתי כי שורש נשמת ר' עקיבא (שהי' יסוד תורה שבעל פי) האו מדבור לא יהי' לך שהוא כולל כל מיני בירורים והפרדה לסטא דרע, וזהו הלימוד דנגעים ואהלות שהוא אור יקרות בעולם הזה דכל השתדלות אדם בעולם הזה הוא בניצוח היצר דצדיקים דומה להר וכשזכו לנצחו הוא דבר גדול ויקר ומשיגים מזה אור גדול, ובעוה"ב דלא יהי' יצה"ר אינו כלום ואין מושג שום אור מזה כמו למלאכים, והמשיח הוא תכלית השלמת ניצוח היצר עד דחיים שאל ממך נתת לו שיבולע גם כן המות על ידי דהא בהא תליא והוא יצר הרע הוא מלה"מ ודוד מלך ישראל בעלמותו ומצד עצמו זכה כבר לזה דנקרא חי וקיים, ר' שאויביו בעולם הזה מאותה מעשה כשעסקו בנגעים ואהלות שהוא האור יקרות דעולם הזה וידעו דדוד המע"ה התפאר דלבו חלל בקרבו וכבר הוא קפוי אצלו והי' חושב להשיג חיי עולם, על כן אמרו לו להקניטו דבא על אשת איש שהוא תכלית הרע דיצר התאות ושהוא מחוייב מיתת ב"ד מיד וגברא קטילא הוא שאין לו חיים כלל, וכך הי' רצון השם יתברך שיאמרו כן על דוד המע"ה כדי שיהי' הוא המזכה לחייביא גם לדור שכולו חייב שמכל מקום אהבת השם יתברך מישראל אין ניתקת שהם עצמותם עמך כולם צדיקים וגו' דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפי' הבא על אשת איש דמיתתו בחנק יש לו חלק לעוה"ב, ועל כן דנקרא צדי' דבהא תליא עוה"ב כפי המשנה (דר"פ חלק) ומשום דגם ערלי ישראל נקראים מולים, ועל ידי זכה להוליד תיכף אח"כ ממנה שלמה המע"ה שכתוב מיד בלידתו וד' אהבו ושלח לקרוא שמו ידידי' בעבור ד' שהוא ידידו ואוהבו מלידה ובטן אפי' יהי' אח"כ מה שיהי', וכאשר הבטיחו גם כן מקודם על זרעו (שמואל ב ז׳:י״ד) והוא יהי' לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו וגו' וחסדי לא יסור ממנו וגו', והוא כולל כל הכנסת ישראל וכן חטאו הי' תיקון לכל חטאי כנסת ישראל וכמו שכתבתי לעיל בשבירת הלוחות שהי' תיקון לחטא העגל על ידי שאמר לו הקב"ה יישר כחך על חטאו וזהו היצרא דע"ז ומשה רבינו ע"ה לא פעל לעוקרו לגמרי מפני שלא הי' לו זכות דארץ ישראל כמו שאמרו (בערכין ל"ב ב), ונגמר על ידי אנשי כנה"ג והעיקר עזרא כדאיתא (שם בערבין) כי הוא הי' כמשה רבינו ע"ה כדרך שאי' (בסנהדרין כ"אב) דהי' ראוי שתנתן תורה על ידו וזה הי' תוקף ריבוי התפלות דמשה רבינו ע"ה ליכנס לארץ דאז הי' עוקר יצרא דע"ז ולא עבדו ע"ז ולא כלו והי' כיבוש עולם אבל לא הגיע הזמן עדיין כי לכל זמן: